מוֹרָא

מוֹרָאII, מוֹרָה f. (μωρά) stupid, foolish. Lam. R. introd. (R. Simeon) (play on מוראה, Zeph. 3:1) (read:) ל״י הוא שכן בל״י קורין לשוטיתא מ׳ it is a Greek expression, for in Greek they call a foolish woman mora; Yalk. Zeph. 567 מירה (corr. acc.). Midr. Till. to Ps. 9:21 (play on מורה, ib.) הכנס בהן … שכן בל״י … מ׳ let folly enter into their hearts, for in Greek they call a fool mora (= מוֹרוֹס).